חרדת נטישה

חרדת נטישה
חרדת נטישה

Separation Anxiety


חרדה מפני נטישה של ההורים או דמויות התקשרות עיקריות אחרות לרוב מופיעה אצל ילדים בסביבות גיל 6 חודשים וממשיכה במהלך שנות הגן. חרדת הנטישה בדרך כלל מגיעה לסיומה כאשר הילד רוכש את היכולת לשמור ולהפנים בתוכו את דמויות ההתקשרות ואת הביטחון שהם מספקות לו, אפילו כשהן לא נוכחות איתו פיזית.

רוב התיאוריות לגבי חרדה באופן כללי מציעות שחרדה נוצרת כתוצאה מחוויה של איום. תיאוריות פסיכו-דינמיות מנסחות את האיום במונחים של קונפליקטים אינטר-פסיכיים. תיאוריית ההתניה-הקלאסית מסבירה את הדרך בה גירוי ניטרלי, על-ידי אסוציאציה עם גירוי מאיים, יכול להפוך למאיים  ומעורר חרדה בפני עצמו. תיאוריית ההתניה- האופרנטית מנבאת הימנעות מגירוי זה (וכך גם חסימה של האפשרות לחשיפה טבעית והכחדה של החרדה).

חרדת נטישה אצל ילדים מופיעה כתוצאה מאיומים או פרידות ממשיות מדמויות התקשרות עיקריות (לדוגמה, כאשר הורים מענישים את הילד ומאיימים עליו שיוציאו אותו מהבית). הפרעת חרדת נטישה, או פרידה כפי שהיא לעיתים מכונה, מאובחנת כאשר העוצמה של חרדת הנטישה לא תואמת התפתחותית לגילו של הילד ומובילה לבעיות בתפקודו החברתי, למשל, להתנגדות ללכת לבית-ספר.

לפרטים נוספים לגבי טיפול בחרדת נטישה
צרו עמנו קשר בטלפון 03-9505052


רקע
גורמים פיזיים-גופניים כמו גם הסביבה המשפחתית חשובים בהתפתחות של חרדת נטישה בקרב ילדים. סגנונות אינטראקציה הורית שעשויים לתרום להתפתחות החרדה הם: הדגמת התנהגות נמנעת או חרדתית על-ידי הגנת-יתר של ההורים על הילד; גרימת חרדה עלידי מנהגי הורות נוקשים אשר עלולים לכלול איומים על נטישה של ההורים את הילד; ובנוסף, כישלון בהרגעה יעילה של הילדים כאשר הם בחרדה.

מאפיינים עיקריים
חרדת נטישה בקרב ילדים (ולעיתים רחוקות אצל מתבגרים) מאופיינת בדאגה לא מציאותית שיקרה משהו רע להורים או/ו שההורים יעזבו ולא יחזרו. ילדים עם חרדת נטישה דואגים גם לגבי עצמם, שמא הם יאבדו בדרך, יחטפו על ידי מישהו, יואשפזו בבית חולים, או יופרדו מהוריהם כתוצאה מאסון אחר. דאגות אלה עשויות להתעורר גם בסיוטי לילה חוזרים. ילדים עם חרדת נטישה לרוב נתלים בהוריהם אפילו כשהם נמצאים איתם בבית, למשל, עוקבים אחר אחד ההורים מחדר לחדר. כמו כן, ייתכן ויהיה אי רצון או התנגדות מצד הילד ללכת לבית-ספר, או לישון לבד, או לישון מחוץ לבית. פרידות, או הדאגה מפני פרידות, עשויות להוביל לתחינות מצד הילד, התפרצויות-זעם ובכי, או לתלונות גופניות, כמו כאבי-ראש, כאבי-בטן וכו'.

אפידימיולוגיה (חקר הנושא באוכלוסייה)
הפרעת חרדת נטישה משפיעה על כ-4% מהילדים והמתבגרים, ומצויה יותר אצל ילדים לפני גיל ההתבגרות מאשר אצל מתבגרים. כמו כן, חרדת נטישה משפיעה בערך באופן שווה על בנות ובנים.

טיפול פסיכולוגי בחרדת נטישה
ניתן להיעזר בטכניקות התנהגותיות על מנת לשנות את ההתנהגות כך שפרסים והטבות יהיו קשורים יותר לפרידה מההורים מאשר לתלות בהם. חשיפה הדרגתית מפרידות יותר ויותר משמעותיות יכולה להיות שיטה מועילה. טיפול קוגניטיבי אף הוא יכול לעזור בלימוד של הילד או המתבגר שיטות התמודדות באופן עצמאי. אם חרדת הנטישה מתגברת או נותרת בעינה על ידי צורך של ההורים להישאר קרובים לילד שלהם, על-ידי חרדות של ההורים עצמם, או על ידי הערכה נמוכה של ההורים את היכולת לעצמאות של הילד שלהם, אז נושאים אלה יכולים להיות המוקד לעבודה עם ההורים או עם המשפחה כמכלול. הורים יכולים לקחת צעדים מעשיים בכדי לגרום לילד שלהם להרגיש יותר בטוח, למשל, לתת לילד הסבר מדויק לפני עזיבה של הבית ולהשאיר עימו מטפלת אחראית (בייביסיטר).

פרוגנוזה
הפרעות חרדה אצל ילדים לרוב לא נוטות להמשיך אל תוך החיים הבוגרים, אך בהחלט לא ניתן להתייחס אליהן כאל משהו זמני. חלק מהילדים עם חרדת נטישה חווים באופן כרוני רמה נמוכה של חרדה מפני פרידה, כאשר לפרקים ישנה רמה גבוהה של חרדה, למשל תיתכן חרדה גבוהה יותר כשיש מעבר לבית-ספר אחר, או כאשר אחד ההורים חולה. עם השנים, חרדות מפני פרידות עשויות להתחלף על-ידי טווח רחב יותר של חרדות שאופייניות יותר להפרעת חרדה כללית. מעקב אל תוך החיים הבוגרים מעיד על כך שישנה רגישות מסויימת להפרעת פאניקה ולדיכאון בחיים המבוגרים.



קישורים רלוונטים:


ד"ר ג'וי בנטוב, פסיכולוגית קלינית מומחית מציגה את ניסיונה ומתארת את עבודתה הקלינית עם ילדים:
 



טל כרמלי, פסיכולוגית קלינית מומחית, מטפלת בילדים:




מלאו פרטים ואנו ניצור קשר