רח' פרופ' שור 16, תל-אביב 077-9969194
דף הבית
פסיכיאטריה
הפרעת הסתגלות

הפרעת הסתגלות

התקפי חרדה

הפרעות הסתגלות הן תופעות שכיחות אשר באות לידי ביטוי בשלבים שונים בחיים, הן בקרב אוכלוסיית בני נוער ועד הגיל השלישי. נשים נוטות לסבול ממנה יותר מגברים, והיא נפוצה במיוחד במטופלים פסיכיאטריים.

ההפרעה מתפתחת עקב קושי של האדם לחזור לתפקוד רגיל לאחר מאורע או סיטואציה חדשה השונה באופן מהותי משגרת חייו של האדם. אותו מאורע או פרק חדש בחייו של האדם מסיט אותו משגרת חייו וגוזל ממנו משאבים רגשיים רבים.

למרות שכיחותה של ההפרעה (עד 20% יחוו הפרעה זו), יש לציין שלא כל שינוי בשגרת החיים מתקשר אל הפרעת הסתגלות. כמו כן, טראומות המתלוות אל אירועים מסכני חיים, תסמינים של שכול ואובדן או הפרעות נפשיות מוכרות (הפרעה דו קוטבית למשל) אינן קשורות להפרעות הסתגלות.

בעקבות משבר שחווה האדם בחייו, לרוב הוא גם יפתח תסמינים רגשיים או פיזיולוגיים נלווים כתוצאה ישירה של הפרעת ההסתגלות. עליהם ניתן למנות הפרעות דיכאון, ריחוק חברתי, חרדה, נדודי שינה ועוד.

סובלים מהפרעת הסתגלות או יש לכם קרוב משפחה הסובל ממנה? צרו איתנו קשר לקבלת טיפול פסיכולוגי מקצועי:

מעוניינים שנצור קשר?

קושי בהסתגלות - סממן אזהרה לקשיים אחרים

הטלטלה הנפשית העזה שכרוכה בשינויים היא זו שיוצרת את תחושת חוסר האונים ומערערת את הביטחון העצמי של האדם. לעיתים, המשבר הרגשי עקב הצורך בהסתגלות לסביבה חדשה או לשינוי בשגרה היומית מתפתח או מתעצם הודות לדפוסי התנהגות או קשיים רגשיים אחרים שעד כה לא התבלטו אך עדיין היו קיימים מתחת לפני השטח.

כך לדוגמא, משבר אישי על רקע גיוס לצבא או מעבר חד מחטיבת הביניים לתיכון מהווים סימן לכך שהנער סובל גם מתחושות חוסר ביטחון וחרדה חברתית שככל הנראה התעצמו עקב הצורך המהיר בהסתגלות לסיטואציה החדשה.

מהם הגורמים להתפתחות הפרעת הסתגלות?

הגורמים עשויים להיות מגוונים והם קשורים ברבדים שונים בחיי האדם, הן רגשיים והן פיסיים. ההפרעה תופיע או תתגבר על רקע הדחקה מתמשכת של נושא מסוים, תחושות לחץ מתמשכות, ריקנות וחוסר טעם, חוסר אונים וחוסר יכולת למצוא מקום בעולם או תחושת השתייכות ומשמעות.

הפרעות ההסתגלות מסווגות לפי הטריגרים שהובילו להן, ועיקרן הן:

  • הפרעת הסתגלות חרדתית: מלווה בתסמיני חרדה משמעותיים, עלייה בדופק, קשיי נשימה, נדודי שינה ועוד.
  • הפרעת הסתגלות דיכאונית: מלווה בתסמיני דיכאון, ובמקרים חריפים של נטיות אובדניות למשל מצריכה גם טיפול תרופתי.
  • הפרעת הסתגלות התנהגותית: הקושי בהסתגלות מוליד קשיים נוספים המאופיינים בהתנהגות בלתי רצונית או כזו שמשפיעה לרעה על התפקוד היומיומי של האדם: אובססיות, התנהגות אלימה, חוסר שליטה עצמית, חוסר תקשורת עם הסביבה ועוד.
  • הפרעת הסתגלות כללית: באם לא סווגה ההפרעה, היא תיחשב להפרעה כללית/לא ספציפית. עם זאת, לרוב הטיפול הרגשי אותם מקבלים הסובלים מההפרעה מאפשר להם לאבחן את סוג ההפרעה ממנה הם סובלים ומוביל אותם לפתרון ולהקלת התסמינים.

דוגמאות בולטות להתפתחות הפרעת הסתגלות

  • גירושין או משבר זוגי עמוק
  • משבר חברתי כמו חרם או חרדה חברתית
  • משבר פיננסי עקב פיטורים מהעבודה, אי התאמה מקצועית ועוד
  • שינוי חד למסגרת אחרת: גיוס לצבא, מעבר בית ספר, שינוי מקום עבודה
  • מחלה או הפרעה גופנית קשה שמעוררת רגשות עזים של חרדה, דיכאון או עצבות ומצריכה הסתגלות לסיטואציה לא מוכרת

לדוגמה: צעיר בן 18 המתגייס לשירות צבאי אך אינו בשל נפשית לכך, מגיע לטירונות ולמסגרות צבאיות בהן החוקים החברתיים והמציאות המיידית כפי שהכיר עד כה השתנו באופן ניכר. חוסר הבשלות והמוכנות הנפשית אינם מאפשרים לו להסתגל כהלכה לשוני משמעותי זה, הוא יתגעגע לחייו הקודמים והמוגנים בבית הוריו, ויתקשה לתפקד כהלכה תוך הופעת תסמינים שונים כחלק מהפרעת ההסתגלות.

המאפיינים הבולטים של הפרעת הסתגלות

תגובה ללחץ או איום משמעותי בר זיהוי שהתרחש בטווח של 3 חודשים שקדמו לו, וכתוצאה מכך מופיעים תסמינים התנהגותיים ורגשיים היוצרים תחושת מצוקה שאינה ביחס מתאים ומאוזן לגודל האיום או האירוע המלחיץ שהתרחש, כך שפוגע באופן משמעותי ורחב ביכולת התפקוד.

הקושי בלחזור לחיים סדירים בא לידי ביטוי בהרגשות טורדניות של מועקה או חוסר משמעות, בפגיעה בתפקוד היום יומי. למעשה במידה ויש החמרה ולא מטפלים בתופעות של הפרעות הסתגלות עלול להיווצר קושי אמיתי.

תסמיניה העיקריים של ההפרעה הם (עשויים להופיע רק חלק מהם):

  • התנהגות אובדניות (במיוחד בקרב ילדים ובני נוער שאינם מוצאים את מקומם).
  • תחושות דיכאון וחרדה.
  • התפתחות רגשות מודחקים.
  • חוסר תקשורת.
  • נדודי שינה.
  • לחץ.
  • קושי בתפקוד החברתי.
  • התנהגות מוזרה: אובססיה, אלימות, התבודדות ועוד.

כיצד מאבחנים הפרעת הסתגלות?

הפרעת ההסתגלות מתפתחת בהדרגה והסובלים ממנה מאובחנים על פי השלב בו הם נמצאים. לרוב, האבחון הקליני ייעשה באמצעות איש מקצוע בבריאות הנפש כגון רופא פסיכיאטר או פסיכולוג קליני.

אם בפרק זמן שעולה על שלושה חודשים מגלה האדם תסמינים מתמשכים של הפרעת הסתגלות, אלו יעידו על נוכחות וודאית של ההפרעה ועל הצורך בטיפול מתאים.

במקרים בהם מדובר בפרק זמן שעולה על שישה חודשים, הדבר יוביל בדרך כלל לאבחנה של הפרעה כרונית, אז הטיפול צריך להיות מקיף יותר על מנת להגיע לשורש הבעיה.

טיפול בהפרעת הסתגלות

הטיפול בהפרעות הסתגלות יותאם, מטבע הדברים, לדרגת האבחון של הפרעה זו כאשר בחינת עניין זה נעשית בדרך כלל על ספקטרום של זמן.

הטיפול המרכזי להפרעת הסתגלות יהיה בדרך כלל טיפול פסיכולוגי פרטני או טיפול פסיכולוגי קבוצתי, כאשר אורכו של הטיפול יקבע בהתאם לרמת ההפרעה וכך גם בהתאם לרצון המטופל להעמיק את הבנת גורם הבעיה ובהרחבת ארגז הכלים אותו ירכוש במהלך הטיפול.

הטיפול הקבוצתי נחשב כלי יעיל במקרים של הפרעת הסתגלות, שכן הוא מאפשר למטופל להיחשף למצוקותיהם של מטופלים אחרים, שסובלים מבעיות רגשיות דומות לשלו. תחושת האמפטיה והיחסים הפנימיים שנוצרים בתוך הקבוצה ובינה לבין המטפל הם לעיתים המפתח ליציאה מן המשבר.

טיפול CBT (קוגניטיבי – התנהגותי) הוא כלי פופולארי נוסף להתמודדות עם ההפרעה. מדובר בכלי טיפולי קצר מועד, ומאפשר למטופל לקחת חלק יותר פעיל ולתרגל טכניקות פרקטיות שיעזרו לו עם הקושי. הטיפול מציף את הבעיות, מעביר אותן לאזור המודעות, ובשלבים הבאים מקנה כלים להתמודדות טובה יותר עם המחשבות והזיכרונות בעזרת דמיון מודרך, תרגילי הרגעה שונים ושיעורי בית אחרים.

במקרים בהם הפרעת הסתגלות משולבת עם תופעות של חרדה או דיכאון יש לשקול לשלב את הטיפול הפסיכולוגי בעזרת טיפול תרופתי על פי מרשם של הרופא הפסיכיאטר.

אולי יעניין אותך גם:

הכותב: איתמר פסקל, פסיכולוג קליני

מעוניינים שנצור קשר?

tapi office location
דברו איתנו