רח' פרופ' שור 16, תל-אביב 077-9969194
דף הבית
טיפול בילדים
חרדת נטישה, חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה, חרדת נטישה אצל ילדים

חרדת נטישה

חרדת נטישה - כיצד מתמודדים עם זה?

מרבית הילדים חווים חרדת נטישה, באופנים שונים, בעת כניסה למסגרת חדשה או מעבר לדירה או לעיר אחרת. התחושות של הילד סביב השינוי מובנות: הילד נפרד מדבר מה בסיסי בחייו שמוכר לו, הוא נאלץ להתמודד עם זרות מסויימת, של אנשים, או של מקומות, ובנוסף לכל- ההורים, הדמות שמעניקה תמיכה וביטחון, הדמות המוכרת להם, פתאום איננה נמצאת בסביבה.

ישנם ילדים אשר יתמודדו עם הסיטואציה ביתר קלות, לעומת אחרים אשר יתקשו מאוד להתמודד עם הפרידה, לפתע יסרבו לכל ויצוצו דפוסי התנהגות בעייתיים. השינה הופכת בעייתית, שכן גם בשינה גלומה פרידה מסויימת, מהיום, מההורים… וכך בהדרגה יחלו הקשיים להופיע.

מעוניינים שנצור קשר?

למעשה, חרדת הנטישה, היא חלק טבעי מההתפתחות הפזיולוגית והקוגניטיבית של התינוק, שכן בגיל 7 חודשים לערך, הוא מתחיל להבין כי הוא ישות נפרדת מאימו, ושהיא הדמות הדואגת והמטפלת ולא חלק ממנו. עד גיל שנה בערך, הילד רואה את העולם בצורתו הבסיסית, מה שנגלה לעיניו קיים ומה שלא- אינו קיים.

עם הזמן, הילד מבין שהאובייקט ממשיך להתקיים גם כאשר הוא אינו יכול לראותו, הבנה זו נקראת "האובייקט הקבוע" וכך עם התבגרותו, תתחיל להיחרט בזכרונו ההבנה כי תגיע החזרה הביתה לאחר כל פרידה. אך עם הגילוי הזה, מחלחלת אצל התינוק ההבנה שכאשר ההורה הולך, גם אם לחדר אחר, ייתכן כי הוא לא יחזור. כך מתחילות התגובות האופייניות להתעורר, בכל פעם שההורה ילך זה יתבטא בבכי, בסירובים עיקשים של הילד, בקשיים בשינה ובקושי להישאר לבד, אפילו בחדר אחר בבית.

חרדה מפני נטישה של ההורים או דמויות התקשרות עיקריות אחרות לרוב מופיעה אצל ילדים בסביבות גיל 6 חודשים וממשיכה במהלך שנות הגן. חרדת הנטישה בדרך כלל מגיעה לסיומה כאשר הילד רוכש את היכולת לשמור ולהפנים בתוכו את דמויות ההתקשרות ואת הביטחון שהם מספקות לו, אפילו כשהן לא נוכחות איתו פיזית.

רוב התיאוריות לגבי חרדה באופן כללי מציעות שחרדה נוצרת כתוצאה מחוויה של איום. תיאוריות פסיכו-דינמיות מנסחות את האיום במונחים של קונפליקטים אינטר-פסיכיים. תיאוריית ההתניה-הקלאסית מסבירה את הדרך בה גירוי נייטרלי, על-ידי אסוציאציה עם גירוי מאיים, יכול להפוך למאיים ומעורר חרדה בפני עצמו. תיאוריית ההתניה- האופרנטית מנבאת הימנעות מגירוי זה (וכך גם חסימה של האפשרות לחשיפה טבעית והכחדה של החרדה).

חרדת נטישה אצל ילדים מופיעה כתוצאה מאיומים או פרידות ממשיות מדמויות התקשרות עיקריות (לדוגמה, כאשר הורים מענישים את הילד ומאיימים עליו שיוציאו אותו מהבית). הפרעת חרדת נטישה, או פרידה כפי שהיא לעיתים מכונה, מאובחנת כאשר העוצמה של חרדת הנטישה לא תואמת התפתחותית לגילו של הילד ומובילה לבעיות בתפקודו החברתי, למשל, להתנגדות ללכת לבית-ספר.

רקע

גורמים פיזיים-גופניים כמו גם הסביבה המשפחתית חשובים בהתפתחות של חרדת נטישה בקרב ילדים. סגנונות אינטראקציה הורית שעשויים לתרום להתפתחות החרדה הם: הדגמת התנהגות נמנעת או חרדתית על-ידי הגנת-יתר של ההורים על הילד; גרימת חרדה על ידי מנהגי הורות נוקשים אשר עלולים לכלול איומים על נטישה של ההורים את הילד; ובנוסף, כישלון בהרגעה יעילה של הילדים כאשר הם בחרדה.

מאפיינים עיקריים

חרדת נטישה בקרב ילדים (ולעיתים רחוקות אצל מתבגרים) מאופיינת בדאגה לא מציאותית שיקרה משהו רע להורים או/ו שההורים יעזבו ולא יחזרו. ילדים עם חרדת נטישה דואגים גם לגבי עצמם, שמא הם יאבדו בדרך, יחטפו על ידי מישהו, יואשפזו בבית חולים, או יופרדו מהוריהם כתוצאה מאסון אחר. דאגות אלה עשויות להתעורר גם בסיוטי לילה חוזרים.

ילדים עם חרדת נטישה לרוב נתלים בהוריהם אפילו כשהם נמצאים איתם בבית, למשל, עוקבים אחר אחד ההורים מחדר לחדר. כמו כן, ייתכן ויהיה אי רצון או התנגדות מצד הילד ללכת לבית-ספר, או לישון לבד, או לישון מחוץ לבית. פרידות, או הדאגה מפני פרידות, עשויות להוביל לתחינות מצד הילד, התפרצויות-זעם ובכי, או לתלונות גופניות, כמו כאבי-ראש, כאבי-בטן וכו'.

אפידימיולוגיה (חקר הנושא באוכלוסייה)

הפרעת חרדת נטישה משפיעה על כ-4% מהילדים והמתבגרים, ומצויה יותר אצל ילדים לפני גיל ההתבגרות מאשר אצל מתבגרים. כמו כן, חרדת נטישה משפיעה בערך באופן שווה על בנות ובנים.

טיפול פסיכולוגי בחרדת נטישה

ניתן להיעזר בטכניקות התנהגותיות על מנת לשנות את ההתנהגות כך שפרסים והטבות יהיו קשורים יותר לפרידה מההורים מאשר לתלות בהם. חשיפה הדרגתית מפרידות יותר ויותר משמעותיות יכולה להיות שיטה מועילה.

טיפול קוגניטיבי אף הוא יכול לעזור בלימוד של הילד או המתבגר שיטות התמודדות באופן עצמאי. אם חרדת הנטישה מתגברת או נותרת בעינה על ידי צורך של ההורים להישאר קרובים לילד שלהם, על-ידי חרדות של ההורים עצמם, או על ידי הערכה נמוכה של ההורים את היכולת לעצמאות של הילד שלהם, אז נושאים אלה יכולים להיות המוקד לעבודה עם ההורים או עם המשפחה כמכלול. הורים יכולים לקחת צעדים מעשיים בכדי לגרום לילד שלהם להרגיש יותר בטוח, למשל, לתת לילד הסבר מדויק לפני עזיבה של הבית ולהשאיר עימו מטפלת אחראית (בייביסיטר).

פרוגנוזה

הפרעות חרדה אצל ילדים לרוב לא נוטות להמשיך אל תוך החיים הבוגרים, אך בהחלט לא ניתן להתייחס אליהן כאל משהו זמני. חלק מהילדים עם חרדת נטישה חווים באופן כרוני רמה נמוכה של חרדה מפני פרידה, כאשר לפרקים ישנה רמה גבוהה של חרדה, למשל תיתכן חרדה גבוהה יותר כשיש מעבר לבית-ספר אחר, או כאשר אחד ההורים חולה. עם השנים, חרדות מפני פרידות עשויות להתחלף על-ידי טווח רחב יותר של חרדות שאופייניות יותר להפרעת חרדה כללית. מעקב אל תוך החיים הבוגרים מעיד על כך שישנה רגישות מסויימת להפרעת פאניקה ולדיכאון בחיים המבוגרים.

טיפול במכון

ככל הפרעות החרדה, יש לטפל בחרדת נטישה בקרב ילדים, בעזרת פסיכולוג ילדים. ללא טיפול, חרדת הנטישה עלולה לפגוע באיכות חייו של הילד והמשפחה כולה, להחמיר בטווח הארוך ולהשפיע באופן בלתי הפיך על עתידו. הילדות המוקדמת הינה שלב בו הילד לומר לפתח אינדיבידואל נפרד מאימו וממשפחתו. מהות הטיפול בחרדת הנטישה בקרב ילדים מתמקד בעיקר בחיזוק הקשר של הילד עם סביבתו הקרובה.

השלב הראשוני בו ההורים צריכים לנקוט הוא קודם כל להיאזר בסבלנות רבה, לא כדאי לכעוס על הילד, אלא לנסות להבין את מניעיו ואת החששות והפחדים שמתעוררים עקב כך. ויחד עם זאת, אין להקל עליו יתר על המידה שכן בדרך זו הוא אינו ילמד להתגבר על הפחד שלו בעצמו. גישה כזו מאפשרת לילד להצליח לחוש הצלחה וביטחון בדרך שלו ולא תחושות כישלון אשר מגבירות את החרדה.

פנייה לפסיכולוג ילדים מוסמך תוכל לסייע להורים לחשוף בפני הילד מערך של חיזוקים חיוביים שלאט לאט ילמדו אותו לפחד פחות ופחות. עיקר תשומת הלב תתמקד בשינוי דפוסי ההתנהגות ובפיתוח של תבניות חדשות ובריאות יותר.

במכון תל אביב לפסיכותרפיה, הטיפול הפסיכולוגי לילדים עם חרדת הנטישה, יתמקד הן בהדרכת הורים, שתסייע להורים להתמודד עם המצוקה של הילד בעזרת כלים פרקטיים. והן בעבודה עם הילד, הדרגתית, תוך בניית ביטחון ואמון ולפתח תחושת מסוגלות בהתמודדות עם פרידות.

מעוניינים שנצור קשר?